דרוש/ה מזכיר/ה ופקיד/ת קבלה בשפלה

סליחה, זה אני שנים ביקשנו סליחה מכולם, ושכחנו שהלב שלנו מחכה לה יותר מכולם. בזוגיות זה מורגש במיוחד, כי זוגיות היא עבודה עצמית, שחוזרת ומבקשת מאיתנו להפנות את המבט פנימה. בן או בת הזוג הם המראות הכי חזקות ועוצמתיות שלנו, והם מאפשרים לנו לראות את מה שמבקש התבוננות נקייה כדי שנוכל לבצע את העבודה הפנימית ולשוב להיות בהלימה עם עצמנו. מה שמכאיב, מה שמרגיז שוב ושוב, מה שמתעורר בנו ברגע של אינטימיות, כל אלה מספרים לנו משהו על המקום שבו עזבנו והתרחקנו מעצמנו. שם לרוב נולד שורש הכאב בין בני זוג. אלו כל אותם הרגעים שבהם אמרנו "כן" כשהלב אמר "לא". שתקנו כדי לשמור על השקט, אבל בפנים סערה, ריצינו כדי לא לאבד. ויתרנו על צורך ולא הבנו איך כל כך לא רואים אותנו. אלה כל אותם המקומות שבהם לא היינו נאמנים לעצמנו, וסחבנו משקל כבד של אשמה ובושה ומנעו מאיתנו נוכחות באמת גם עבור האחר. לכן, עיקר העבודה הזוגית היא תנועה מתמדת של איזונים ודיוקים למשל בין: מה שאני רוצה למה שאתה רוצה, בין הפער שבינינו לבין הרצון לרַצות. זה ממש תרגול יומיומי שמעלה למודעות שאלה פשוטה האם זו האמת שלי? יום כיפור שבפתח מזמין אותנו לאוורר ולנקות את עומסי הנפש, להניח את מה שכבר לא משרת אותנו, לסלוח קודם לעצמנו ולדייק את כוונות הלב מתוך הקשבה אמיתית. ממש כמו ב״תשליך״, נבקש להשליך את כל מה שכבר לא משרת אותנו בזוגיות. אז רגע לפני יום הכיפורים, שבו שניכם עם דף ועט, וכתבו זה לזו שלושה משפטים * על מה אני סולח/ת לעצמי. על מה אני סולח ולבן/בת הזוג * על מה אני לוקח/ת אחריות * דבר אחד שאני מבקש/ת להשליך החוצה מתוך הזוגיות שלנו. קראו זה לזו, בלי להסביר ובלי להתגונן. את הדף ניתן לקרוע, לשרוף בבטחה או להשליך אל המים. לפעמים עצם ההשלכה המשותפת כבר פותחת מקום חדש בלב. מזכירה לכם שהסליחה מתחילה בנו, וזו המתנה האמיתית של יום כיפור לחזור הביתה, אל עצמנו. הסליחה העצמית היא הריפוי שמתחיל בפנים, ומאיר את כל מה שסביבנו. בסליחה, בקבלה, השלמה ובאהבה. בואו נאיר! גמר חתימה טובה, לכולנו.