פרטי משרה

פרטי המשרה

זוכרים את היום שפיטרו אתכם? גם אותי פגשה הצרה הזאת לא מזמן. שיחת שימוע של עשרים דקות. כמה ימים אחרי זה הגיע המכתב. מחזירים לפטופ, חותמים על מה שצריך, ומישהו מאחל בהצלחה. פה החברה סיימה. כל מה שבא אחרי, חיפוש העבודה, החורים בתזרים, המכה בביטחון, נפל עלי לבד. עכשיו תחשבו על תהליך הכניסה לחברה. אונבורדינג של שבועיים, באדי, תוכנית חפיפה לשלושה חודשים, סקר שביעות רצון אחרי חודש. ביציאה, עשרים דקות. והאסימטריה הזאת, למרות שהיא קצת מובנת, היא פשוט קיצונית. ומכאן השאלה שאני מסתובב איתה: למה חברות מתייחסות לכניסה כתהליך, וליציאה כאירוע? היציאה היא חלק מההעסקה בדיוק כמו הכניסה. מי שיצא ימשיך לספר עליכם שנים קדימה, למועמדים שתרצו לגייס, ללקוחות, לחברים שלו בתעשייה. יש כאן שאלה שנייה, וזאת הקשה: איפה האחריות הזאת נגמרת? אידיאלית, ביום שהאדם מצא עבודה חדשה. פרקטית ברור שזה לא יכול להיות התנאי, אף חברה לא תתחייב לתוצאה שהיא לא שולטת בה. אז היא נגמרת קודם, בנקודה שמוגדרת מראש. לא "עד שיהיה בסדר", אבל כן ליווי תחום ומוגדר שממשיך עם העובד ומוודא שהוא לא מתרסק. לא כלכלית, לא מקצועית, ולא רגשית. בדיוק בשביל זה הקמנו את Practical Bridge. וחשוב לי להגיד את זה בצורה הכי ברורה: מי שמשלם זו החברה המפטרת, לא המפוטר. אין לי שום כוונה להתלבש על אנשים ברגע המצוקה שלהם ולמכור להם שירותים, גם אם אני ממש חושב שזה יעזור להם. בעיני החברה היא זו שצריכה לקחת אחריות כאן. יש לה אינטרס מובהק (מוניטין, העובדים שנשארים...) וגם לה זה הרבה הרבה יותר קל. היא זו שצריכה לממן את הליווי, כחלק מחבילת הסיום. בדיוק כמו שהיא מממנת אונבורדינג בכניסה. וכמה שזה אולי מפתיע, מנהלים ואנשי HR שעברו את זה יודעים כמה קשה לפטר מישהו ולא להיות מסוגלים להציע לו שום דבר מעבר לאיחולי הצלחה..

ניסיון נדרש

1 שנים

כישורים נדרשים

Bridge

מיקום המשרה

קדימה

חבילת שכר

₪ בראיון

תאריך פרסום המשרה

2026-08-09 18:08:15

מספר צפיות יחודיות במשרה (כל הזמנים): 1