דרוש עובדי מטבח במלון בבנימין

בנימין 2026-04-20 18:30:36 ₪בראיון

פרטי המשרה

בנימין בן חמו הרב דוד גרוסמן .העיקר אהבת חינם . סיפור על אהבת חינם . ביום בו נפטר מנחם בגין, נדהמו כולם לגלות כי בשונה מהמצופה, ציווה בגין כי יקברוהו בהר הזיתים, בצמידות לקבריהם של עולי הגרדום, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. ‏בשביל להבין את צוואתו של בגין ז"ל, צריך לחזור בדיוק 79 שנים אחורה מהיום, לליל ב' באייר תש"ז. ‏הייתה זו שעת לילה בתא הנידונים למוות שבמגרש הרוסים בירושלים. ‏שני בחורים בני עשרים ישבו שם. ‏האחד, מאיר פיינשטיין, ירושלמי, אשכנזי. ‏והשני, משה ברזני, יהודי מבגדד. ‏שניהם נידונו למוות על ידי הבריטים, ‏והיו אמורים למחרת בבוקר להיות מובלים אל הגרדום. ‏אבל התוכנית שלהם הייתה אחרת. ‏הם הסתירו רימון יד בתוך תפוז. ‏והתכנון שלהם היה שכשיבואו הזקיפים להוציא אותם בבוקר לתלייה, ‏הם יתפוצצו יחד עם התליינים. ‏הם החליטו שאם הם ילכו, ‏לא יובילו אותם כצאן לטבח. ‏אלא הם ילכו כלוחמים, ‏בבחינת ״תמות נפשי עם פלשתים״, ‏כשמשון הגיבור בשעתו. ‏אך ביום שלפני ביצוע גזר הדין, נודע להם כי בכוונת הרב יעקב גולדמן, להגיע בבוקר ולהתפלל איתם לפני התליה, ‏ללוות אותם בדרכם האחרונה. ‏הם הבינו שתוכניתם עלולה לסכן את הרב, אז הם קראו לו לבוא מוקדם, בלילה. ‏הם נתנו לו תנ"ך עם מסרים אחרונים למשפחותיהם וביקשו ממנו לצאת מהתא ולהתפלל במסדרון. ‏הוא יצא. ‏והם התחילו לשיר ״אדון עולם אשר מלך״. ‏ברזני אחז ברימון ביד שמאל. ‏פיינשטיין נצמד אליו, ‏חזה אל חזה כשהרימון בין לבבותיהם. ‏וכשהם חבוקים, הפעילו את הרימונים, ‏בטרם ישיגם התליין. ‏והפיצוץ הרעיד את הבניין כולו. ‏כשהבריטים פרצו פנימה, ‏הם מצאו שתי גופות מחוברות זו לזו. ‏לא הצליחו להפריד ביניהם. ‏הם התחבקו חזק מדי. ‏בגין זכר את הסיפור הזה כל חייו. ‏ובשנת 1981, כשהשדרן דודו טופז, ‏בז למחנה הלאומי, ‏וכינה את בני עדות המזרח, ‏צ׳חצ׳חים ושין גימלים, ‏בגין הגיב בנאום שנחרט בזיכרון הלאומי: ‏"בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים! ‏פיינשטיין היה ממוצא אירופי, אשכנזי. ‏משה ברזני היה ספרדי מעיראק. ‏בלילה לאחר שנידונו למוות, ‏והרב התעקש לבוא להוביל אותם אל התלייה, ‏והם לא רצו לפגוע ברב - ‏הם לקחו בליבותיהם רימון יד. ולחצו! ‏אשכנזי? עיראקי? ‏יהודים! אחים! לוחמים!״ ‏זה לא היה נאום פוליטי. ‏זו הייתה זעקה אמיתית מהנשמה. ‏וכשבגין נפטר, ‏אחת עשרה שנים אחרי אותו נאום, ‏הוא כתב בצוואתו: ‏״יחיאל יקירי, בבוא היום - אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.״ ‏לא בחלקת גדולי האומה. ‏אלא ליד שני בחורים בני עשרים. ‏למה? ‏כי בעיני בגין, הם היוו סמל לאחדות ישראל. ‏אשכנזי ועיראקי שלחמו יחדיו למען חירות ישראל, ‏וכשהגיעה שעתם, התחבקו כל כך חזק, ‏עד שאי אפשר היה להפריד ביניהם גם במוות. ‏היום, ב׳ באייר תשפ״ו, 79 שנים מאז אותו בוקר, ‏כמה ישראלים יודעים מי זה מאיר פיינשטיין? ‏כמה שמעו על משה ברזני? ‏כמה מבקרים בקבר שלהם בהר הזיתים? ‏תפקידנו וחובתנו, לוודא שהדור הבא יידע מי היו פיינשטיין וברזני. ‏לוודא שנבין למה בגין התעקש להיקבר דווקא שם. ‏כי כששוכחים את פיינשטיין וברזני - שוכחים גם מה אנחנו אמורים להיות. ‏יהודים. אחים. לוחמים. ‏האשכנזי והעיראקי, ‏הפיינשטיין והברזני, יחדיו. ‏יהי זכרם ברוך ונצור בלבנו לעד. מצטערים, אנחנו מתקשים להציג סרטון זה. מידע נוסף.